<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בחקותי</h1>
<h2>דף מה.</h2>
ואיזו זו קטנה מבת י"א שנה וי"א ועד בת י"ב שנה וי"א ואע"פ שהביאה ש"ש. קודם הזמן הזה אינה מתעברת כל עיקר. תוך הזמן הזה אם מתעברת היא מתה ועוברה מת. לפיכך אר"מ שלש נשים משתמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה. לאחר הזמן הזה היא חיה ועוברה חי.
<h2>דף מה:</h2>
והזהיר הקב"ה את ישראל שכל מי שנודר על עצמו נדר חייב לשלם. שכך כתיב בפרשה זאת [ויקרא כ"ז] דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא נדר. ותינוק או תינוקת שנדרו נדר על עצמן או שהקדישו אם מלאו שתים עשרה שנה ונכנס יום אחד משלש עשרה (ותינוק אם מלאו לו שלש עשרה שנה ונכנס יום אחד מארבע עשרה) [ותינוקת אם מלאו לה י"א שנה ויום אחד מי"ב] בודקין אותם. אם אמרו יודעין אנו לשם מי הקדשנו ולשם מי נדרנו נדריהם נדר והקדישן הקדש. שכך שנינו [נדה מ"ה ע"ב] בת אחת עשרה ויום אחד נדריה (קיימין) [נבדקין]. קודם הזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו למי (מברכין) [נדרנו] אין נדריהן נדר. בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה (נבדקין) [קיימין]. ובודקין כל [שתים עשרה. בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקין. בן] י"ג שנה ויום אחד נדריו קיימין. [ובודקין כל שלש עשרה]. אחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדרים והקדשן הקדש. ומנין שתינוקת בת י"ב שנה ויום אחד ותינוק בן י"ג שנה ויום אחד נדריהן נבדקין שנאמר כי יפליא לרבות מופלא סמוך לאיש. ומנין שלאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדר והקדשן הקדש. שכך שנו חכמים בתוספתא [שם מ"ו ע"א]. איש כי יפליא [במדבר ו'] מה ת"ל איש להביא בן י"ג שנה ויום אחד אע"פ שא"י בהפלאה נדריהן נדר.
ובת י"א ויום אחד נדריה נבדקין. ביב"ש וי"א נדרי' קיימין וכן קטן בן יב"ש ויום אחד נדריו נבדקין בי"ג שנה וי"א נדריו קיימין. קודם הזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדריהן נדר ואין הקדשן הקדש. לאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדרים והקדשן הקדש. ובודקין אותן כל [שתים עשרה שנה וכל שלש עשרה שנה קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד בת] שתים עשרה שנה וי"א. וקטן מבן שתים עשרה וי"א ועד בן י"ג שנה וי"א אם יודעים למי נודרים נדריהן נדר. וזה הוא מופלא סמוך לאיש שכתוב בנדרים. אבל בקדושין מקבל בה אביה קדושין משיצאת מבטן אמה עד שתבגור. ומקבל גיטה כדכתיב בנעוריה בית אביה (במדבר ל') כל שבח נעורים לאביה הוא ואומר ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה (דברים כ"ב). ומנין שמציאתה ומעשה ידיה לאביה. שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה (שמות כ"א) מה אמה מעשה ידיה לרבה. אף בת מעשה ידיה לאביה (שנאמר וכי ימכור).
<h2>דף מו.</h2>
וקטן וקטנה שהגיעו לפרקן ולא הביאו שתי שערות ולא גומות [האם] ניחוש שמא נשרו השערות והגומות נפשטו [או לא]. אלא למה הוצרכו לשאלה זו שאם קדש הקטן אשה או הקטנה אם נתקדשה. אם תאמר ניחוש היו השערות ונשרו צריכה האשה גט מן הקטן וכן הקטנה נעשה ספק ואין יוצאה במיאון אלא צריכה גט. ואם תאמר אין חוששין שמא נשרו קטנה היא ויוצאה במיאון. וכן הקטן שקדש אין קדושיו כלום ואין צריכה ממנו גט. וכן לענין נדריהן והקדישן אם תאמר [אין] חוששין שמא נשרו אין נדריהן נדרים ואין הקדישן הקדש. מאי. חכמים חלקו בדבר זה. רב כהנא ורב פאפי. רכ"א אין חוששין שמא נשרו ורפ"א חוששין. ר"כ אמר אין חוששין שהרי אין שם שערות ולא גומות ור"פ אמר חוששין. כיון שרוב בני אדם מביאין שערות בזמנן ומיעוט אין מביאין ומיעוט נושרין. ואלו שלא הביאו יש לומר (שומותן) [שהן מן] מועטין שאין מביאין ויש לומר שומותן מועטין ונושרין ונעשה ספק וחיישינן. כיצד הלכה. ת"ש א"ר דימי מנהרדעא הלכה חיישינן שמא נשרו. וקטנה לענין מיאון אין חוששין שמא נשרו אלא אם נתקדשה לאחר הזמן או נתקדשה קודם הזמן ונבעלה לאחר הזמן שיש בה חששא לקדושין של תורה. אבל אם נתקדשה קודם הזמן ולא נבעלה לאחר הזמן כיון שחששא לקדושין של חכמים הוא אין חוששין.
תנוקת שהביאה ש"ש חייבת בכל מצות האמורות בתורה וחולצת ומתיבמת ואינה יכולה למאן. א"ר חלבו אר"ה ש"ש שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות. רב מלכיו א"ר אדא ב"א גומות אע"פ שאין שערות ואפילו שתי שערות בגומא אחת. וכשיש גומות א"א לגומות בלא שערות אלא שנשרו. שכך א"ר דימי מנהרדעא [מ"ו ע"א] הלכה חוששין שמא נישרו. ומי שקדם והביא ש"ש קודם זמנן שומא הוא ועדיין קטן הוא שהלכה רווחת היא תוך זמן כלפני הזמן.
<h2>דף מז.</h2>
ואיזה היא ס' ש"ש ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד. רע"א משיטו הדדין (ר' יעקב) [בן עזאי] אומר (משהחזיר) [משישחיר] הפטומת. ר' יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור. א"ש לא שיעלה הקמט ממש אלא כדי שתחזור ידה לאחורה ונראה שיעלה הקמט תחת הדד. שמואל בדק בשפחתו ונתן לה ארבעה כספים. דמי בושתה. מהו (שקץ) [עוקץ] א"ש עקצו של הדד. אילו סימני בגרות ר"א בר צדוק אומר משיתקשקשו הדדין. ר"י בן ברוקה אומר משיכסיף ראש החטים. משיכסיף הזקינו לה. אלא א"ר אשי משיפציל ראש החטים. רי"א משתקיף העטרה ר' שמעון אומר משיתמעך הכף. [ע"ב] וכן היה ר' שמעון בן יוחי אומר שלשה סימנין נתנו חכמים באשה מלמטה ומלמעלה. פגה מלמעלה בידוע שלא הביאה ש"ש. בוחל מלמעלה בידוע שהביאה ש"ש. צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף. מאי כף א"ר הונא מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום כיון שמתגדלות מתמעך. שאלו את ר' הלכה כדברי מי. אמר להן הלכה כדברי כולן להחמיר. [ע"א] משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל. פגה עודה תנוקת. בוחל אלו ימי הנעורים ובזו ובזו אביה זכאי במציאתה. ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. צמל כיון שבגרה אין לאביה בה רשות. פגה כדכתיב התאנה חנטה פגיה (שה"ש ב') בוחל אלו ימי הנעורים כמו ששנינו התאנים משיבחילו. ואמר רבא בר בר חנא א"ר יוחנן משילבין ראשיהן וכתוב גם נפשם בחלה בי (זכריה י"א) צמל כמה דאת אמר יצאת מלאה.
<h2>דף מז:</h2>
ואם הויה בת עשרים ולא הביאה ש"ש לא חולצת ולא מתיבמת. שכך שנו חכמים [בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת עשרים והיא אילונית לא חולצת ולא מתייבמת וכן] בן עשרים שנה שלא הביא ש"ש יביאו ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם.
וכן לענין עונשין אין קרוי איש אלא תינוק בן י"ג שנה ויום אחד ותינוקת בת י"ב שנה ויום אחד ומעת לעת. והוא שהביאו שתי שערות. אבל לא הביאו שתי שערות אפילו בן עשרים קטן הוא. כמו ששנינו [נדה מ"ז ע"ב] אחד בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות ואם קדם והביא שתי שערות קודם זמנן שומא הוא ועדיין קטן הוא ואין צריך לומר קודם זמנן [אלא אפילו תוך זמנן] ששומא הוא. שכך אמר רבא [שם מ"ו ע"א] תוך זמנו כלפני הזמן.
<h2>דף מח:</h2>
בא סימן התחתון עד שלא בא סימן העליון או חולצת או מתיבמת. לפי שכל העולם אין סומכין אלא על התחתון ומנין שכן אמר רב יהודא א"ר וכן תני דבי ר' ישמעאל א"ק איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם (במדבר ה') השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד. אם כן אמור או זה או זה כאיש. מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון. ושנינו בברייתא אר"א בר צדוק כך היו מפרשין ביבנה כיון שבא תחתון אין משגיחין על עליון. כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים וכן היה ר' אלעזר מוסר לאשתו ור' ישמעאל מוסר לאמו. ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל. כיצד גודלה היא שלא תמאן. קטנה היא שלא תחלוץ אבל אין נאמנת לומר קטנה היא שתמאן. גדולה היא שתחלוץ.
<h2>דף נב.</h2>
תנוקת שהביאה ש"ש חייבת בכל מצות האמורות בתורה וחולצת ומתיבמת ואינה יכולה למאן. א"ר חלבו אר"ה ש"ש שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות. רב מלכיו א"ר אדא ב"א גומות אע"פ שאין שערות ואפילו שתי שערות בגומא אחת. וכשיש גומות א"א לגומות בלא שערות אלא שנשרו. שכך א"ר דימי מנהרדעא [מ"ו ע"א] הלכה חוששין שמא נישרו. ומי שקדם והביא ש"ש קודם זמנן שומא הוא ועדיין קטן הוא שהלכה רווחת היא תוך זמן כלפני הזמן.
ושתי שערות שאמרו שיהא בעיקרן גומות וכן א"ר חלבו א"ר הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות. ר' מלכיה א"ר (הונא) [אדא] בר אהבה גומות אע"פ שאין שערות. א"ר אשי אפילו שתים בגומא אחת. אבל יש גומות בלא שערות א"א לשערות בלא גומות שערות היו שם אלא שנשרו.
<h2>דף נב:</h2>
(שש) [שתי] שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכ"מ כמה היא שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן ד"ר ישמעאל. רא"א כדי לקרוץ בצפורן רע"א כדי שיהו נטלות בזוג. א"ר חסדא א"ר עוקבא הלכה כדברי כולם להחמיר.
<h2>דף סה.</h2>
ועד כמה הוי' נערה מבת יב"ש ויום אחד [ועד בת שתים עשרה שנה. וששה חדשים ויום אחד. והוא שהביאה שתי שערות מיכן ואילך בוגרת היא. שכך א"ש [כתובות ל"ט ע"א] אין בין נערות לבוגרת אלא ששה חדשים בלבד.
